חשבת פעם על זה שהביצית שהיית הייתה בגוף של סבתא שלך?

זה קטע מטורף. כבר בעוברות אנחנו מכילות בתוכנו את כל הביציות של הילדים העתידיים שלנו.

אז חוץ החלק הפיזי שאשכרה את נוצרת מהדם וה-DNA של סבתא שלך וירשת ממנה את הגנים שלה,  את יורשת ממנה עוד כמה דברים.

דברים רגשיים. חוץ מהגנים הפיזיים את יורשת גם גנים רגשיים.

מה זה גנים רגשיים?

מכירה את זה שיש איזה התנהגות של סבתא שלך שאת רואה גם אצל אמא שלך ואז היא מזדחלת גם אליך בפתאומיות ואת נבהלת?

אז זה זה.

איך זה קורה?

כמו כל גן של סכרת או שיער מתולתל. גם הגנים הרגשיים שלנו עוברים. זה פלא. או שלא.. תלוי מה מעבירים לי והאם אני רוצה להשאיר את זה אצלי.

כל רגש, תכונה או אמונה שעוברת בירושה גנטית משפיעה על החיים הפיזיים והרגשיים שלי.

גם אם זה לא מתאים לי. לפעמים אני מרגישה ממשיכת השושלת בעל כורחי. כי גם אם זה לא "גן" שמוצא חן בעיניי. אני נאלצת לקבל ולהעביר אותו הלאה.

ואם זה משהו רגשי שתוקע אותי אז קשה לי לשחרר אותו ואני מרגישה קצת חסרת אונים מולו.

איפה אני ראיתי את בחיים שלי?

כשהתחלתי לצאת עם כל מיני גברים שמצאו חן בעיניי. הייתי כבר אחרי השירות שלי. ואחרי שיצא לי לצאת עם כמה וכמה גברים פתאום הרגשתי שיש בכל הגברים האלה מוטיב חוזר.

מה היה שם?

הרגשתי שאני יוצאת עם גברים שלא לא מעריכים נשים. הם לא תמיד אמרו משהו מסוים על זה או התנהגו בחוסר כבוד אבל זה היה ההלך רוח שלהם. הרגשתי את זה בין המילים שלהם.

ושאלתי את עצמי למה זה קורה. וזה הדהד בי התחושה הזו וחשבתי לעצמי- האם אני מעריכה נשים?

לא יודעת..

אולי לא. אבל למה לא. לא יודעת. אז נשמתי עמוק ושאלתי את הרחם שלי מה היא חושבת על נשים.

היא אומרת שנשים הן עלובות.

וואו. למה?

ככה.

ביקשתי ממנה שתראה לי למה.

בחיים שלי מעולם לא נתקלתי באמרה או מחשבה כזו אז למה היא מרגישה ככה?

אז היא הראתה לי, היא הראתה לי אישה אחרת. אישה בשושלת המשפחתית שלי. אישה שלא קיבלה הזדמנות להראות את היכולות שלה ושאר האחים שלה כן.

למה? בגלל שהיא אישה. והעלבון שלה היה כל כך גדול שהיא ספגה את עמוק פנימה והאמינה בזה שנשים הן עלובות. וזה כאב לה מאוד. וגם לי ברחם. מבלי שידעתי למה בכלל.

ביקשתי ממנה להסכים לתת מקום לכאב ולספר לי עליו. אחר כך עזרתי לה להבין שזה בכלל לא נכון ולהתחיל לראות את עצמה באור האמיתי שלה. היא הסכימה. וגם הסכימה לשחרר את האמונה הזו ממנה וגם ממני.

שחרור של דורות.

הרגשתי שהאמונה הזו משתחררת גם ממני. איזו הקלה.

המפגש איתה היה מדהים. אבל גם מוזר. איך זה קורה בכלל?

מסתבר שהרחם שלנו אוגרת.

אוגרת אמונות ורגשות, טראומות ומחשבות מהאימהות והסבתות שלנו ועוד הרבה דורות אחורה. אמונות על נשים ועל גברים אבל גם על נשיות, מיניות ויצירה. הכל נשאר שם ברחם.

פתאום אני רואה שאולי לא באתי דף חלק לעולם הזה כמו שחשבתי.

זה מטלטל. אבל גם משחרר. לא הכל אני יצרתי. אני לא היוצרת הבלעדית של כל דפוסי ההתנהגות שלי.

וגם, יש דרך לריפוי. אני יכולה להשתחרר מכל האמונות האלה ולהתקדם הלאה בחיי.

לתת לרחם שלי לזרום בנינוחות. מבלי עומס של רגשות ואמונות מדורות קודמים.

אני מרגישה שהדרך לשחרור קרובה. אבל יש עוד דרך.

מה עוד יהיה בה? אני כבר סקרנית לגלות.