כשאני חושבת על זה, על הכיווץ,

למה שאני אכווץ את החלק התחתון של הגוף שלי כל הזמן?

ולמה אני מתכווצת אוטומטית ברגעים מסוימים ביום יום שלי?

כבר הבנתי שלעיתים יש סיטואציות ספציפיות שלא נעימות לי אז אני מתכווצת,

כשאני נמצאת בסביבה שלא נעימה לי, אנשים שלא נעימים לי, כשאני נכנסת לסיטואציה מכעיסה או מעליבה.

אבל למה זה נמשך על פני ימים שלמים?

למה אני נמצאת בעשייה של דברים שאני אוהבת, עם אנשים שאני אוהבת ואני עדיין בכיווץ?

אז שאלתי את עצמי למה, מידי פעם במשך היום העליתי לעצמי את הלמה הזה.

למה זה קורה לי?

ובשלב מסוים אחרי הרבה "למה", נפלה עלי ההבנה, הבנתי שאני עסוקה בכל כך הרבה עשייה ומחשבות עד שאני לא מפנה מקום להרגיש את הגוף שלי בכלל ואת הרחם בפרט.

ואני פשוט חונקת את הרחם, מרוב לחץ ושהייה בראש.

חונקת ומכווצת.

אני כמעט אף פעם לא בהתבוננות ובתשומת לב לתחושות הגוף שלי, ולרחם.

אני מרגישה את הרגשות או הכאבים והצרכים של הגוף רק כשהם צועקים עלי.

את הלחישות והניואנסים הקטנים אני כמעט ולא מרגישה.

וזה לא שלא הבעתי את הרגשות שלי. הבעתי אותם. אבל הבעתי אותם מהראש.

וכשמגיע זמן הווסת, והרחם מנסה להתפנות, התנועה הטבעית של השחרור שהרחם רוצה לעשות חסומה על ידי הכיווץ. הכיווץ הפיזי והרגשי.

כל החודש רק כיווצתי וכיווצתי אותה, אם כל כלי דם מכווצים וחסומים, וגם העולם הרגשי שלי עם מסך שחור עליו. איך תהיה זרימה חלקה החוצה?

איך הרחם תרגיש משוחררת ותתפנה בקלות?

אז חשבתי לעצמי למה זה קורה?

חשבתי על החסימה הזאת, חסימה מרוב לחץ

הלחץ היום יומי שאני נמצאת בו כל היום, כל היום אני בראש שלי, חיה את חיי דרך הראש.

תכלס אני לא בן אדם לחוץ וגם לא מוטל עלי הרבה לחץ או אחריות גדולה מאוד.

ובכל זאת, אני כמעט כל היום נמצאת בראש, בעולם המחשבות, ברציונל.

למה אני נמצאת כל היום בראש ובמחשבות?

שאלתי את עצמי, וזה הדהד בי תקופה.

לאט לאט הבנתי שבמקום שבו גדלתי הראש נחשב למוביל

שכחתי מהרחם והרכות שבי כבר שנים ארוכות עד שנדמה לי שנולדתי ככה

וככל שאני יותר בראש שלי ובמחשבות, הסטרס מתגבר..

אני לא באמת לחוצה, הראש שלי שהוא השולט מוביל אותי וכל האנרגיה מרוכזת בחלק העליון של הגוף שלי.

הוחלק התחתון שלי, עולם התשוקה והרגש נשאר חסום אנרגטית וגם פיזית

וממש יכולתי לראות איך שאני מתחילה לכווץ ולחנוק את הרחם שלי.

עצוב לגלות את זה

אבל באותה מידה גם משמח לחשוף תובנות ולהניע שינוי.

אני מרגישה לפעמים שהרחם היא המהות הרכה שבי

והיא מחוברת ללב שלי

ויש מלחמה בין הלב לשכל. גם אצלך זה ככה?

כל הריכוז האנרגטי שלי הולך לשכל, לראש שלי המוביל והחכם

והרחם?

הרחם נשארת מושתקת ואפילו חסומה

היא הרי לא מחוברת למציאות שלי, לא מניעה לתוצאות ולא מדברת בהגיון,

ולכן אני כמעט ולא אקשיב לה

זה לא ריאלי וחשוב מה שיש לה להגיד.

את התואר היא לא תביא לי וגם לא את המילה הנכונה בדיון הבא שאכנס אליו.

אבל עזבי אותה.

מה איתי? אני מאושרת בסוף?

מאושרת מלהשאיר אותה בצד ולתת את המושכות לראש שלי?

האמת היא שלא.

האמת שאני תקועה בלופ של המחשבות.

חושבת שמהראש יגיע האושר, השחרור, והחופש.

הייתה בי תמיד הרגשה שבטוח יש פה עוד משהו שלא הבנתי אם רק אפצח אותו בראש הכל יסתדר.

ככה חשבתי, אבל היום אני כבר יודעת. אם רק הייתי נותנת לה להיות נוכחת, אם רק הייתי נותנת לרחם להיות בעלת ערך בעיניי, לראות בה את הטוב ולהקשיב, אולי אז הייתי נרגעת, חומלת על עצמי ונותנת לה מקום.

והיא הייתה מחזירה לי כפליים, ונותנת לי עומקים רגשיים חדשים שלא הכרתי בי. ושמחה גדולה.

רק הייתי צריכה לפתוח לה את הפתח.

ואני רוצה לספר לכן שההשתקה של הרחם והכיווץ לא זרים לי.

חייתי איתם שנים וגם היום אני מוצאת את עצמי לעיתים בכיווץ הזה

כשהוא מגיע אני רואה אותו ומשתדלת לעצור רגע, להקשיב ולשחרר,

לנשום עמוק ולתת לרחם להיות נוכחת בחיי.

אני דואגת מידי יום להפנות את האנרגיה המיקוד וההתעסקות שלי לפלג הגוף התחתון שלי.

לחוש אותו ולהיות בו כמה שיותר, לנשום אליו נשימות עמוקות.

זה שם אותי בנוכחות, במקום הרגשי שלא תמיד אני רוצה להיות בו, אבל הוא הכרחי.

הכרחי לשמחה האמיתית, לנוכחות, לאהבה וליצירה שבי.

וזה לא רק המטרה זו גם הדרך והאווירה שמסביב, שמלווה אותי בדרך למטרות שלי בחיים,

כי הדרך לא פחות חשובה מהתוצאה,

רוב החיים אני בדרך, בדרך לאנשהו,

בדרך לבית החלומי, לתפקיד הנחשק, לתואר, למטרה הבאה.

והרחם מתווה לי את הדרך.

גם אם קשה לי,

אנחנו שם יחד

ואני יודעת שאני שם בשבילה והיא גם תמיד שם בשבילי

והיא רק עושה את התפקיד שלה, להראות לי את הרוך העדינות והנוכחות בחיים שלי.

את העומק הרגשי והמצפן הפנימי שבי.

אני צריכה פשוט לא להתנגד. פשוט כמה שזה קשה,

וזה קשה כי יש התנגדות..

הראש והרחם במאבק לא מדובר. שהנסיון להבין אותו מצריך ממני עוד מסע שלם, עוד צלילה לעומק,

להבין מה מתחבא מהאחורי ההתנגדות.

אני מרגישה שההתנגדות באה להגן עלי.. אבל ממה?

ואם היא מגנה עלי אז אולי לא כדאי לשחרר אותה?

החלטתי לצלול לעומק ההתנגדות אבל על זה ארחיב בפרק הבא.